אני לא בטוחה שיש לנו איזה שהוא סוד למתכון לזוגיות מוצלחת, אבל יאללה, אני זורמת…
מוכנים? הנה 10 דברים שהם (אולי) המתכון לזוגיות מוצלחת.
יאללה, בואו נתחיל.
1. אף פעם לא ניסינו לשנות זה את זה
הכרתי את נסים כשהוא היה בן 22 ואני בת 20. אמנם ממש צעירים, ועדיין, לכל אחד מאיתנו כבר הייתה אישיות מעוצבת לחלוטין, המבוססת על הילדות שלנו, המשפחה ממנה באנו, הערכים עליהם גדלנו, ההצלחות והכשלונות שחווינו, ואולי גם בגלל שיעורים שחווינו בגלגולים קודמים (תודו שהזהרתי לא פעם שאני לא תמיד רציונלית). בעיניי זוגיות צריכה להיות מכילה ושיוויונית, כי מי אני שאנסה לשנות אותו ולמה? אני לא ההורה המחנך שלו, וחוץ מזה, הרי התאהבתי בו מסיבה מסוימת, לא ככה? אז למה אני צריכה להשקיע אנרגיה כדי לשנות אותו? הוא לא התחתן עם אימא נוספת, הוא התחתן עם בת זוג לחיים.
2. עשיתי מהלימון לימונדה
אז נכון, אני לא מנסה לשנות אותו, ועדיין כמו לכל אדם, גם הוא לא חף מחסרונות. (לי דווקא אין שום חסרונות, סתם…סתם…לא! ברצינות! באמת שאין לי, טוב…סתם, צוחקת איתכם, או שלא?…). בכל מקרה, חשוב לי להגיד שחסרונות הם תמיד רק בעיני המתבונן. קחו למשל את העובדה שנסים לא זוכר תאריכים מיוחדים ושהדבר הכי שנוא עליו זה לקנות מתנות. אז כבר ביום הנישואין הראשון שלנו מצאתי פתרון קסם. הלכתי לחנות, קניתי לעצמי מתנה, עטפתי אותה, וכשחזרתי הביתה נתתי לו אותה ואמרתי: ״זו המתנה שקנית לי, עכשיו תן לי אותה, ואני אתפעל מכך שאתה מכיר אותי כל כך טוב וידע בדיוק מה אני אוהבת.״ דרך אגב, מאז ועד היום זה מה שאנחנו עושים.
זוכרים את האפל ווטש?.
3. פרידה (לא מה שחשבתם)
טוב, את הטיפ הזה אני לא יכולה לבקש מכם לנסות בבית, אבל זה קרה לנו. אחרי שנה ביחד נפרדנו. למשך שנה וחודשיים. עד היום זו הייתה החוויה הכי קשה שעברתי בחיי, ועדיין, אני חושבת שבדיעבד היא עשתה לנו רק טוב, כי כשחזרנו זה לזרועותיו של זה (אח, אח, איזה משלב גבוה) ידענו בוודאות שאנחנו רוצים לחיות את שארית חיינו יחד. לא היינו צריכים לדמיין איך ייראו החיים שלנו בנפרד, חווינו את זה, ונדמה לי ששנינו לא אהבנו את העתיד שהצטייר לו.
4. אנחנו עושים הכל יחד
אל תספרו לאף אחד, טוב? אבל לפעמים כשצריך ללכת לאירוע משפחתי אני מבקשת ממנו להישאר בבית, אבל הוא תמיד מסרב ומוסיף: ״אם את לא באה, אז גם אני לא הולך.״
המון שנים פנטזתי וחלמתי על ערב אחד לבד בבית, רק אני, סוליקו עם עצמי ועם המחשב או הקינדל. לאחרונה זה קורה בימי חמישי, ומה אגיד לכם? ברגע שהוא יוצא מהבית אני כבר מתגעגעת. נדמה לי שעל זה המציאו את המשפט האלמותי: be careful of what you wish for.
דרך אגב, מאז שהוא קרא את הפוסט של שבוע שעבר, הוא חזר להכריח אותי לראות איתו יחד משחק כדורגל (ככה אני יודעת למשל שמכבי חיפה ניצחה אתמול אבל לא עלתה שלב).
5. שיחות עומק וגם שיחות על כלום ושום דבר
אנחנו מדברים בטלפון כמה פעמים ביום, כל דבר שקורה במשך היום, גם אם הוא חסר משמעות לחלוטין הוא סיבה מספקת להרים טלפון. לפני המון שנים, כשעבדתי ב״נייס״ חלקתי משרד עם בחורה בשם זיוה שהייתה בהלם מכמות הפעמים ששוחחנו בטלפון, והיא הייתה עוד יותר בהלם כשהסברתי שאנחנו לא בתחילת הקשר, אלא כבר נשואים חמש שנים.
6. אני יכולה לספור על כף יד אחת את הפעמים בהם רבנו 
סיפרתי את זה פעם לאילן הייטנר והוא טען שזוג שלא רב הוא זוג שאינו מאוהב, זוג שכבר אין ביניהם שום דבר, לא תשוקה, לא כלום. זו אולי הפעם היחידה שאני ממש לא מסכימה איתו. בטח לא לגבי התשוקה…
7. מה הוא/היא בכלל עושה איתה/איתו?
כמה פעמים שאלתם את עצמכם את השאלה הזו כשהתבוננתם בזוג שנראה הכי לא מתאים זה לזה? אני פיתחתי לעצמי תיאוריה, אחת שכלתנית והשניה פחות. אני אתחיל מהפחות  – זה כל כך פשוט, אנחנו לא באמת רואים זה את זה, הנשמות שלנו מדברות. והשכלתנית – אני מאמינה שלכל אחד מאיתנו יש צורך כלשהו שבן הזוג שלו ממלא עבורו. אני, למשל, מאוד ברור לי איך ולמה התאהבתי, אני צריכה מישהו חזק לידי, אחד עם רגליים על הקרקע, סוג של עוגן, ואחד שמאפשר לי להיות במקום אחד בלבד ׳החלשה׳ כדי שאוכל להישען לרגע ואז להסתער שוב על העולם והחיים. מה הוא מצא בי? טוב, יש לי השערה, אבל זה שלו, לא שלי, אז אני לא יכולה לשתף. אולי כדאי יום אחד לבקש מנסים שיכתוב משהו כזה. חחח, ממש!
8. חלוקה צודקת, אך לא שוויונית
מעולם, אבל מעולם לא חילקנו בינינו מטלות. גם לא תורנות של שנ״צ בצהרי יום ששי כשהילדים היו קטנים. החלוקה בינינו היא מאוד פשוטה – אני עושה את הדברים שאני טובה בהם ואוהבת אותם, והוא עושה את הדברים שהוא טוב בהם ואוהב אותם. ומעולם גם לא ניהלנו מאזן חשבונאי מי עושה יותר. ואם אתם מתכוונים לקחת ולו טיפ אחד מכל העשרה, קחו את זה.
9. סבלנות
בזוגיות צריך המון סבלנות, בדיוק כמו עכשיו כשהוא רוצה להתחיל את יום ששי ולעשות את כל מה שלא הספקנו השבוע ואני מסננת מתחת לשפם שהוא חייב לשתוק רגע ולתת לי כמה דקות כדי לסיים את הפוסט הזה.
10. מזל של מתחילים
ואולי בכלל הסיפור הוא להתאהב ולהתחתן עם החבר הראשון 🙂

מאחורי הקלעים של הכתיבה

  • אני חייבת לשתף אתכם ב״מאחורי הקלעים״ של הכתיבה – כשהתחלתי את הפוסט היום לא היה לי שמץ של מושג מה אני הולכת לכתוב, אף לא שמץ! אבל עצם העובדה שאני יושבת מול המחשב ובוהה במסך הריק, איכשהו מתחיל הקסם והרעיון מתבשל לו אט אט ויחד איתו המילים מתחילות לזרום עד שיוצא פוסט שאני שלמה איתו.
  • תסתכלו רגע למעלה, נכון כתבתי ״עשרה דברים על?״, אז כשהתחלתי לכתוב לא היה לי מושג כמה יהיו לי. וזה עוד לא הכל, כשהתחלתי לכתוב והגעתי ל – 6 החלטתי שאני חייבת למצוא עוד 4 כדי שיהיו לי 10. נכון שזה מבאס שככה זה? שאין באמת תמיד חשיבה מראש?
דרך אגב, את כל זה ועוד אני מלמדת בסדנת הכתיבה שלי. אזהרה! יש חשש לא קטן שאחרי סדנת כתיבה שכזו לא תקראו יותר ספר מבלי לחשוב על תהליך הכתיבה של הסופר/ת.
אם עדיין לא סיפרתם לחברים/ות על הסדנה שלי, זה הזמן, כי הכיתה כבר כמעט מלאה.

עדכונים על ״לא ראויה״ (שם זמני) – האתגר הגדול ביותר שלי

עדיין לא חזרתי לשולחן הכתיבה, הקובץ עדיין לא נפתח…אבל זה מתבשל, אני נשבעת שזה מתבשל.
ועכשיו, אחרי שיחה עם חברה טובה, פתאום הבנתי מה עוצר אותי, ואיך זה מתחבר בול לנושא הפוסט. תראו, אני כותבת בז׳אנר הרומנטי, והז׳אנר במהותו הוא סיפורי אהבה והתאהבות, ואחת השאלות שקיבלתי מקוראות הבטא היא: אבל למה הם מתאהבים זה בזה? מה יש בו שמושך אותה ומה יש בה שמושך אותו?
וזו שאלת השאלות שצריך לשאול כל דמות שכותבים עליה, והיא מסתכמת בשאלה מאוד פשוטה: מה את רוצה? או ליתר דיוק מה את באמת רוצה? כי זוגיות טובה בעיניי היא כזו שממלאת אצלנו צורך שהוא הכי בסיסי עבורנו והיא גם כזו שעוזרת לנו לממש את מה שאנחנו באמת רוצים מהחיים.
אני הולכת לבלות את הסופש עם השאלה הזו, בתקווה שכשהתשובה תגיע, היא תהיה מאוד מאוד ברורה, גם לי וגם ולקוראים.