כנסים של רומנטיקה – לפגוש את הנשים מאחורי הסיפורים

אני לא חושבת שאני יכולה לתאר במילים את החוויה הזו, כנראה שצריך להיות שם כדי להבין, אבל אני בכל זאת אנסה (ברור, מה חשבתם? שאשאיר אתכם ככה?).
הכל בעצם מסתכם ברגע אחד קסום שבו הסופרת שהייתה קודם דמות ערטילאית, לעתים אפילו שקופה, יושבת מולך, מחייכת אליך ופותחת בשיחה. ואת מוצאת את עצמך עומדת מולה, טיפה מבויישת, טיפה מובכת כי את מנסה לסכם במילים את החוויה שעברת הודות לספרים שלה ואת לא לגמרי בטוחה שהמציאו בכלל את המילים הנכונות. את קצת שוברת את השיניים, לעתים גם מתבלבלת בגלל המעמד המרגש, אבל את עדיין מקווה שעל אף שלא היית לגמרי ברורה וקוהרנטית, הצלחת לשתף אותה במה שהלב שלך מרגיש.
ואז קורה הקסם, מול עיניך היא מתרככת ונמסה, את רואה את הניצוץ שנדלק בעיניים, את הפנים שהופכות מוארות ואת הכרת התודה שלה על כך שקראת, שאהבת ושהתאהבת בגיבורים שלה כפי שהיא התאהבה בהם. ופתאום את מבינה שהיא בן אדם, כבר לא שקוף, כבר לא ערטיאלי, היא נגישה, היא נמצאת כאן ועכשיו  והיא מנהלת איתך דו שיח. ואת? את בחיים לא תשכחי את המעמד הזה, גם לא אחרי 3 פעמים (כן, אני יודעת, חשבתם שתפסתם אותי ברגע של חוסר אמינות, נכון? אז אני אסביר – פשוט עדיין לא סיפרתי לכם על כנס הרומנטיקה הישראלי שהתרחש רק אתמול…הנה זה מגיע…)
אתמול בכנס הרומנטיקה הישראלי החוויה הייתה אחרת לגמרי. כן, כל מה שאמרתי קודם על ההתרגשות והניצוץ בעיניים וכו׳ וכו׳ קרה גם אתמול, על אף שאת חלקן כבר פגשתי בכנס בלונדון, אבל היה שם גם משהו אחר לגמרי, כי אתמול חוויתי את החוויה עם קהל של קוראות ישראליות, רובן הגדול אפילו מוכר לי. חוויתי את זה גם באופן אחר כי הקדשתי קצת זמן כדי לעמוד בצד ולהביט בההתרגשות שלהן, חוויתי יחד איתן את הפעם הראשונה, את ההתפעלות ואת ההתרגשות של חוויה שהן לא חשבו שאי פעם תקרה בכלל. וזו אולי מהות הז׳אנר הרומנטי-אירוטי, התשוקה היא לא רק בספרים, היא אצלנו בלב והיא יוצאת החוצה כשאנחנו פוגשות נשים דומות לנו. אנחנו ממש אחיות לנשק (כשהנשק הוא הספרים :), מה חשבתן?), חולקות בדיחות פרטיות, מדברות על הגיבורים כאילו הם אנשים בשר ודם, מתווכחות כאילו אין מחר, מנכנסות לנו גבר או שניים ובעיקר צמאות לספר הבא שיישא אותנו הרחק אל תוך עולם הפנטזיה.
ובנימה מעט אישית, אתמול הגעתי לכנס כקוראת מן השורה, לא ציפיתי בכלל לפגוש נשים שקראו את הדואט, בכל זאת, עבר כבר לא מעט זמן. ופתאום בהינף שרביט עברתי לצד השני כשקוראות זיהו אותי ועצרו כדי לספר לי כמה הן נהנו ואיך הן מתרגשות לפגוש אותי, אני נשבעת שבאותו רגע הלב שלי הוסיף עוד חדר או שניים. ויותר חשוב, זה היה גם wake up call בשבילי, כי בשקט בשקט אספר שבשבועות האחרונים עלו בי כמה מחשבות של לזנוח את הוצאת ספר חדש, אבל אתמול הנשים האילו החזירו לי את חדוות העשייה, רק חבל שאני לא יכולה לספר להן את זה.

עצת כתיבה לשבוע זה: התמדה זה שם המשחק

״אני כותב כאשר יש לי השראה ואני דואג לכך שהיא תגיע בכל בוקר בשעה תשע״ – אם המשפט הזה מוכר לכם, כנראה שקראתם את ״עוצרת נשימה״ 🙂
מה אני בעצם רוצה להגיד? שעצת הכתיבה הכי טובה שאני יכולה לתת היא פשוט לפנות זמן לכתיבה, גם אם זה אומר לשבת מול מסך ריק במשך שעה ורק לבהות בו, גם אם זה אומר לוותר על שעות שינה או על עוד עונה של ״האנטומיה של גריי״, או אם זה אומר שהדבר היחיד שאתם מצליחים לכתוב זה את ״דפי הבוקר״ של ג׳וליה קמרון.
כי התמדה בסופו של דבר תוביל אתכם לתוצאה.
דרך אגב, זה נכון לגבי כל מה שאתם רוצים להשיג, לא חשוב מה, פשוט תתמידו, תתמידו, תתמידו! ואם נראה לכם שאני כותבת את זה לכם, אז אתם קצת טועים, כי אני כותבת את זה בעיקר כדי להזכיר לעצמי.
והנה עוד משפט מפתח ״ההשראה הכי גדולה היא דד ליין״ – את זה אומר אילן הייטנר וכמה שהוא צודק. אז…רוצים לכתוב? שימו לעצמכם דד ליין, זה עובד כמו קסם. אני לא רוצה לכתוב כאן מה הדד ליין שלי, כדי לא לעשות לעצמי מנחוס, אבל אני מבטיחה לשתף אחרי שאשלים את המשימה.

עדכונים מסדנת הכתיבה : עלילה ודמויות זה כל הסיפור

כשהמצאתי לסדנה שם וסלוגן –  סדנה קצת אחרת – ת׳כלס, מחוייבות, השראה – הרגשתי עמוק בפנים שקלעתי בול, כי זה בדיוק מה שאני רוצה לעשות בסדנה.
אני עדיין דבקה באמונה שלי שאי אפשר ללמד לכתוב, אבל אפשר לייצר מסגרת שיוצרת מחוייבות ואפשר ללמד איך מפרקים לגורמים כתיבת עלילה ודמויות. ואתם יודעים מה? זה קורה, זה פשוט קורה! בסדנה שמתקיימת עכשיו כבר פיצחנו שתי עלילות, למדנו איך להסתכל על העולם באופן שונה (או כמו שהדר, אחת ממשתתפות הסדנה, אמרה לי אתמול בכנס: ״תקשיבי, זו? היא ממש דמות לספר.״) והבנו את הדבר הכי חשוב – העלילה לא באמת מעניינת, הדמויות כן.
והכי מרגש היה לקבל את ההודעה הזו:
היי שרית מה נשמע?
זו אני מהסדנא אי שם לפני כמה חודשים ☺
בשעה טובה ואחרי עריכות וקבוצות מיקוד 😅 סיימתי את הספר
המון בזכותך ובזכות הסדנא המדהימה שלך!!!!
זה באמת עובד! בסך הכל צריך להתמיד (אהבתם את הקישור לאייטם הקודם?)

גמר חתימה טובה ושנת תש״ף מלאה בשאיפות ויישומן

עוד רגע ויגיע יום כיפור (היום הכי אהוב עלי בשנה, למרות הצום, כי זה היום היחיד שבו באמת יש לי שקט מוחלט מהעולם החיצון), אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולבקש סליחה מכל אחד ואחת מכם אם בשנה הזו (או בכלל) פגעתי, דעו שלא הייתה לי שום כוונה כזו.
ובהמשך לפוסט הקודם, אתם כבר יודעים שאני מאמינה מאוד שבערב ראש השנה אנחנו עולים למעלה כדי לשמוע מה יקרה לנו השנה. ובכן, בערב יום כיפור, אנחנו נעלה שוב למעלה, הפעם כדי לחתום. אז כמו שאני אומרת לילדים שלי כל פעם לפני כניסת כיפור: ״חיתמו רק על דברים טובים, ואם אומרים לכם שיקרה משהו רע, פשוט תסרבו לחתום!״ 
הבנתם? יופי!
גמר חתימה טובה!
שרית