אני רוצה לפתוח בוידוי, כשהתחלתי לקרוא ספרים בז׳אנר הרומנטי, הידוע בכינויו, על לא עוול בכפו, ״הז׳אנר האירוטי״ התביישתי.
עד כדי כך התביישתי שהעדפתי לקרוא את הספרים בהחבא. למזלי, כבר אז קראתי באנגלית ובקינדל, ככה שגם אם מישהו ישב לידי ברכבת, הוא כנראה לא שם לב מה אני קוראת. הבושה החמירה והתעצמה אף יותר ביום שנתקלתי תוך כדי שיטוט באמזון בספר ״שבויה באפלה״ של סי.ג׳יי רוברטס והבנתי שהגעתי הביתה.

מאז עברו 9 שנים, אני כבר לא מתביישת בספרים שאני קוראת, אפילו כתבתי שניים שיצאו לאור והשלישי בדרכו לצאת לאוויר העולם.

ויש לי עוד וידוי, פעם, כשקראתי פוסט שנכתב בגנות הז׳אנר, החל מזלזול קל ועד השוואתו לפורנו זול, הייתי מיד משנסת מותניים (כמובן בשעה שאני רותחת ובוערת מבפנים) מחדדת את המקלדת ויושבת להתנצח איתו כדי להסביר לו למה הוא טועה. מאז עברו שנתיים ואני כבר לא עושה את זה יותר. אולי משום שנמאס לי, אולי משום שהבנתי שאי אפשר לשכנע את כולם ואולי משום שהז׳אנר כאן כדי להישאר.

בימים האחרונים הרשת גועשת ורועשת בגלל פוסט שטען שהז׳אנר הרומנטי-אירוטי אפל מעודד אונס ורצח. כותבת הפוסט גם טענה שאסור שספרים כאלה ייצאו לאור.

כמו שאתם יודעים, כשמקפיצים לי את הפיוז הרומנטי, אני לא יכולה לשתוק. 

הנה 3 טענות/מיתוסים שהועלו לאחרונה:

  1. הז׳אנר האירוטי מוגדר כספרות נשים ולכן הוא נועד לעסוק בסיפורי אהבה מתוקים, כאלה שמעצימים את האישה, דואגים לשיוויון בין האישה לגבר, ואוי ואבוי אם נתאר שם השפלה, הקטנה וכיוצא בזה, כי זה עלול לקרות גם במציאות. אה, והסקס חייב להיות בהסכמה מלאה!
  2. ספרים שעוסקים ברצח, אונס וכל שאר המעשים החולניים של המין האנושי עלולים לגרום לקוראים לחקות את הדמויות בחיים האמיתיים. זו הסיבה שאסור להפוך אותם למשהו ״רומנטיי״.
  3. ספרים בהם יש הרבה סצנות סקס הם ספרים ללא עלילה.

הבאתי איתי א פטיש 5 ק״ג שמנפץ מיתוסים, שנתחיל?, ברשותכם אלך מהקל אל הכבד.

3.  הטענה הזו נאמרה כל כך הרבה פעמים על ״50 גוונים של אפור״ שכבר הפסקתי לספור. אני חושבת שמי שמחזיק בדעה הזו פשוט לא מבין על מה הספר. כן, יש שם סצנות סקס, הרבה! מה הרבה? המון! כמעט כל שני עמודים. אבל, וזה אבל גדול – הסקס הוא חלק בלתי נפרד מהדמויות והוא נועד כדי להמחיש את המסע שעוברות הדמויות כדי להחלים, כדי להשלים עם העבר וכדי למצוא אהבה. אז, כן, יש הרבה סקס, אבל זה לא הופך את הספר לסרט פורנו. אותי לימדו ככותבת, שתמיד יש רובד נוסף ועמוק יותר מהרובד הגלוי של העלילה. בספר הזה, כמו גם בכל הספרים האחרים, צריך לחפש אותו, ויותר חשוב להקשיב לו.

2. אני רוצה לבקש משהו מכל אלה שיכתבו את הטענה הזו בעתיד, תנו לנו, הקוראים אוהבי הז׳אנר, ולשאר הקוראים קרדיט שהם יודעים להבדיל בין מציאות לסיפור דמיוני. כן, אני מודה, אני אוהבת לקרוא על גיבורים אכזריים (מדי פעם גם על גיבורות אכזריות, אבל חשוב לי שהדמות הגברית תהיה קשוחה וחזקה, למה? כי זו התשוקה שלי, זה מה שעושה לי את זה!). אני נהנית לקרוא ספרים מטלטלים לכן אני קוראת על התעללויות פיזיות ונפשיות, על גנבים ועל רוצחים ואפילו על בגידות וחוסר מוסר רחמנא ליצלן. אבל! אני יודעת להפריד בין מה שאני קוראת בספרים לבין מה שקורה בחיים האמיתייים.
בואו רגע ניקח את זה לעולם הסרטים והסדרות, אני רואה את ״הרשימה השחורה״, ריימונד רדינגטון, הגיבור, הוא המבוקש מס׳ 1 בארה״ב, הוא רוצח אנשים על ימין ועל שמאל, הוא משקר והוא גונב ומה לא, ותראו מה זה, החיים שלו יפים, הוא נהנה מחופש מלא, יש לו המון כסף, מטוס פרטי והוא אפילו משתף פעולה עם האף.בי.איי.
אז מה זה אומר? שאחרי שאסיים לראות את הסדרה אחליט להפוך לפושעת כי וואלה, גיליתי שזה דווקא אחלה מקצוע?

  1. הגענו לעיקר, ואני אגיד את דעתי האישית ואני מקווה שהיא גם של נשים אחרות (כותבות וקוראות כאחת), הז׳אנר האפל, ואני מקווה שגם הרומנטי ״הרגיל״, לא נועד להניף את דגל הפמיניזם או לקדם איזו שהיא אג׳נדה נשית. כשאנחנו קוראות את הספרים האלה אנחנו לא מנסות לתקן את העולם, אין לנו צורך או רצון לשמור על השיוויון בין המינים, ואין בנו רצון להעצים את האישה או לדאוג לרווחתה. אתם יודעים למה? כי זה כבר קורה! אולי דווקא בזכות הספרים האלה, אולי דווקא כי זו הפעם הראשונה מזה מאות שנים שמותר לנו לדבר, לכתוב ולקרוא על כל מה שאנחנו רוצות, ואיש לא יקרא לנו בשמות גנאי או יחשוב שאנחנו פרוצות (ואני עדינה) אם אנחנו מעזות לפנטז בזמן קריאת סצנה לא מוסרית כזו או אחרת. אז כן, מותר לנו לקרוא על סקס שהוא לא בהסכמה. כי בחיים האמיתיים יש לנו את הזכות המלאה להסכים אם מישהו ייגע בנו או לא.

אז כן, אני,  שרית חיים-שירם, לא מפחדת ולא מתנצלת יותר, אני אוהבת לקרוא את הספרות הרומנטית האפלה, אני נהנית לקרוא על גיבורים לא מוסריים, אני אפילו לפעמים קצת מתאהבת בהם, אבל אני תמיד יודעת להפריד בין המציאות לפנטזיה ואוי ואבוי לו למי שינסה להתנכל לי או להקטין אותי בחיים האמיתיים.