לפני בערך שנה כתבתי פוסט ושיתפתי מהו לדעתי המתכון לזוגיות טובה. הפוסט עבד כל כך טוב שאנשים עדיין מדברים איתי על זה (כולל האחיינית שלי שממשיכה לשלוח את הפוסט הזה לחברות שלה, והאחיין שלי שהכריז שכל זוג צריך למגנט את זה על המקרר).

פעם לימדו אותי שאם זה עובד אז לא נוגעים, אז החלטתי להשתמש באותה תבנית, רק שיניתי מעט את חומרי הגלם.

מוכנים? בואו נצא לדרך.

מתכון לשנת תשפ״א הכולל בסה״כ 10 חומרי גלם.

  1. ״תהיו אנשים טובים״ – אמנם כבר עבר זמן רב מאז ששמעתי את התוכנית של נתן זהבי, אבל אני מקווה שהוא לא התייאש ושהוא עדיין חותם במילים האלה את השידור שלו.
    במשך שנים לא הבנתי את מלוא המשמעות של הבקשה שלו, מה זאת אומרת להיות אנשים טובים? אבל השנה האסימונים נפלו ברעש גדול ומשמעות התחינה הזו כל כך בהירה לי עד שהיא מתנגנת בראשי כמו תקליט שבור כמעט 24/7.
    לצערי, בחודשים האחרונים חווינו כולנו מקרים רבים של שנאה, פילוג, ניכור וחוסר הכלה של האחר והשונה.
    לצערי, אני בעצמי חוויתי בשנה האחרונה לא מעט שברוני לב ובעיקר התפכחויות. לעתים נשארתי פעורת פה לנוכח הג׳יפה שנפלטה לאנשים שאני לא מכירה מהמקלדת, ולעתים זה היה המסמר האחרון וההוכחה למשהו שידעתי בתוך תוכי כבר הרבה זמן, ועדיין נשארתי פעורת פה (ולב) לנוכח עוצמת תעוזת המקלדת של אנשים שאני מכירה באופן אישי (כי כמובן הם לא יעזו לעשות את זה פנים מול פנים).
    בואו נחליט שהשנה לפני שנהלום במקלדת, נחשוב שוב, ונחכה עוד רגע אחד. אולי ניקח כמה נשימות ולרגע אחד ננסה לדמיין היכן הטקסט שלנו יפגוש את האדם שנמצא בצד השני וומה הוא ירגיש כשיסיים לקרוא.
    השנה אני מציעה שנפנים שהמקלדות והמסכים דומים אולי לחומה, אבל היא לא אמיתית, היא וירטואלית בלבד, והיא מתפרקת ברגע אחד בגלל עוצמתן של המילים.
  2. עזבו אתכם מתחרויות – פעם שאלו את משה פרץ אם הוא מתחרה עם זמרים אחרים. הוא ענה שממש לא, והוסיף שהאדם היחיד שהוא בתחרות מולו הוא הוא עצמו. אני מתחברת בכל נימי נפשי לתובנה הזו ומשתדלת לאמץ אותה כל יום מחדש. עצה שלי, אל תסתכלו על הדשא של השכנים, בטח לא בפייסבוק או באינסטוש, גם ככה שם הוא נראה הרבה הרבה יותר ירוק (מה הפלא? יש פילטרים!), תסתכלו פנימה אל עצמכם, תשאלו את עצמכם כל בוקר מה אתם יכולים לעשות יותר טוב ממה שעשיתם אתמול. תבחנו את ההצלחות שלכם על בסיס המעשים הקודמים שלכם ולא על בסיס ההצלחות של אנשים אחרים. ככה על הדרך תיישמו גם הסעיף הראשון, כי מי שמתעסק בעיקר בעצמו נעשה אדם יותר טוב כלפי הזולת. כי אין תחרות! הבנתם?
  3. ״מה שלא עשינו טוב, עושים שוב״ – את התובנה המדהימה הזו חלק איתנו עידן חביב באחת מתוכניות ״הישרדות״ כשגיא זו-ארץ שאל אותו למה הוא חזר לתוכנית. אני מקווה שעידן לא יכעס, אבל אני רגע אפשט את זה, קוראים לזה התמדה. סליחה שאני רגע מרימה לעצמי, אוקיי? אבל, את הספר השלישי שלי, ״כשאעזוב אותך״ כתבתי כל כך הרבה פעמים עד שהפסקתי לספור. הוא לא היה טוב בגירסה הראשונה, גם לא בשנייה, אולי אולי הוא התחיל לתפוס צורה בגירסה השלישית. אבל דבר אחד ידעתי כמעט מההתחלה, אני לא טיפוס שמוותר. אני מנסה שוב ושוב ושוב עד שזה מצליח לי. התיישבתי מול המחשב ושיניתי, וערכתי, ותיקנתי, וכתבתי מחדש עד שהרגשתי שהיצירה שלמה. בראייה לאחור אני שמחה שהתוצאה יצאה טובה, אבל גם אם לא, לפחות לא השארתי אפליקציה פתוחה (כמאמר הייטנרי).
    הכריזו על שנת תשפ״א כשנה שבה אתם לא מוותרים על החלומות שלכם, אם נכשלתם פעם כשניסיתם להגשים אותם, הם לא בהכרח ייכשלו שוב. דרך אגב, יכול להיות שכן, אבל איך תדעו אם לא תנסו?
  4. נופלים וקמים – כשלונות הם חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו. זה בטח לא כיף ולא משהו שנרצה לזכור אותם או להתמודד איתם. אתם יודעים מה מדהים? שאין סיכוי שהייתי כותבת את זה נגיד לפני שנתיים, אבל היום אני בהחלט מתמודדת גם עם הכשלונות, אני נועצת בהם מבט, לא מטאטאת מתחת לשטיח, לא מתחמקת ובטח שלא מדחיקה. אני שוהה לרגע בכישלון, נותנת לו לחלחל פנימה, עושה איתו שולם (ושלום) ורק אז משחררת אותו לחופשי עם ברכת הדרך כי הוא בא ללמד אותי משהו.
  5. הכניסו לכלי זכוכית פצפון את כ-ל הרשתות החברתיות – פייסבוק, אינסטגרם, וואטס אפ, טיקטוק, טוויטר (בטוח פספסתי כמה) – כולם ביחד וכל אחד לחוד אינם החיים האמיתיים. בהן צדק, הם פייק אחד גדול! וכן, כותבת את זה מי שהגדירה את עצמה פעם כאחת שגרה בפייסבוק. ברשתות האלה קל להמציא חיים שאינם דומים בכלל לחיים האמיתיים, קל להתנגח באנשים, קל לכעוס ולזעום, והכי קל להישאב אל תוך בועה של אנשים דומים לי מבלי לאפשר לעצמי לשמוע דעות שונות המנוגדות לתפיסה הבסיסית שלי. עם כל האהבה שלי לאפשרות לשתף מחוויות היום יום שלי ומהאפשרות להשתמש בו ככלי פרסום, אני מבינה היום יותר מתמיד שהרשתות מעוותות את המציאות, הכל שם מוקצן ומוגזם. הם לא החיים האמיתיים! (המלצה שלי, צפו בנטפליקס ב״מסכי עשן: המלכודת הדיגיטלית״). בשביל הבריאות הנפשית שלכם, הקטינו את זמן השהייה ברשתות.
  6. עם חברים אמיתיים נפגשים, לא רק מתכתבים –  מי שמכיר אותי יודע שהתברכתי בעשרות חברים. חלקם מלווים אותי עוד מהילדות, את חלקם הכרתי במהלך העשור האחרון באמצעות המדיה החברתית או הודות לעבודה משותפת. זה לא משנה איך הם נכנסו לחיי, לכולם מכנה אחד משותף – הם חלק מהחיים האמיתיים שלי, אני יכולה להביט להם בעיניים ולהקשיב לקולם ולדעת שמה שהם אומרים אמת היא. ויותר חשוב מהכל, הם מכירים אותי כמו שאני בלי המסיכות. החברות בינינו מבוססת על הקשבה, על תמיכה הדדית ועל עצות טובות (לפעמים אני נותנת אותם, לפעמים אני בצד המקבל). בעת צרה אני יודעת שהם יהיו שם בשבילי, ואני מקווה שהם יודעים שאזיז הרים וגבעות בשבילם. השנה תבחרו לא להכניס אותם למשבצת העולם הוירטואלי, וואטס אפ (גם אם הוא מדי יום) לא מספיק. הקדישו זמן לחברים האלה, שבו איתם בבית קפה (כן, אני יודעת, קורונה וזה…), תראו אותם!
  7. תשאירו את השיפוטיות לשופטים – בשנה האחרונה נתקלתי בכל כך הרבה מקרים בהם אנשים שפטו אנשים אחרים אך ורק על סמך מידע שהם צרכו אונליין. לא עברו 5 דקות מרגע פרסום פרשה כלשהי וכבר שפטו אותם, גזרו את דינם והוציאו אותו לפועל. זוכרים את מקרה יובל כרמי, האיש בעל דוכן הפלאפל מהסגר הראשון? כמות הסרטונים והתמונות שקיבלתי בוואטס אפ עם פייק ניוז על האיש הייתה מטורפת. אנשים אפילו לא הקשיבו למה שהוא אמר, אני רק מזכירה: הוא ביקש שיתנו לו לעבוד, הוא סירב לקבל תרומות. סירב! אבל זה לא עניין אף אחד, הם מיד חיפשו ברשת תמונות שלו בחו״ל ומצאו איזו תמונה של הבן שלו נוסע במכונית יוקרה. אני כותבת על הזה והדם בוורידים שלי מבעבע מכעס. מה עבר בראש של האנשים שהתחילו את העליהום הזה? למה? איך אפשר להתפלש בתוך הרוע הזה? אני מזכירה לכם את סעיף 1 במתכון. אז לפני שאתם מגיבים על פרשה כלשהי, קחו לעצמכם 10 דקות, לא! אני חוזרת בי, המתינו יום-יומיים, חכו שתתבהר התמונה, חכו שיגיעו אליכם מספיק נתונים, ואז, ורק אז הביעו את דעתכם.
  8. הקדישו זמן למעשים ללא תמורה – כן, אני יודעת, כולנו עסוקים בלתחזק בית, משפחה ועבודה, ואם מוסיפים לזה זמן טלוויזיה/מחשב/טלפון נייד, הדקות זולגות מבין האצבעות שלנו. ועדיין, בניגוד לדעה הרווחת זמן הוא משאב בלתי מוגבל ואנחנו בוחרים מה לעשות איתו. קחו אותי לדוגמה, אני אף פעם לא אמצא מספיק זמן לספורט, אבל תמיד יהיה לי זמן לקרוא ספר. בשנה האחרונה התמזל מזלי ואני מתנדבת במיזם שנועד להגביר את המודעות לנזקי הסמים והאלכוהול, ״להאיר את עומר ז״ל״. כן, לפעמים מתחשק לי להגיד שאין לי זמן או כוח, לא מעט פעמים אני שוקלת לפרוש, אבל אז אני עוצרת בעצמי. אז נכון, התמורה היא לא מיידית, נכון, במקום הזמן שאני מקדישה למיזם אני יכולה לקחת על עצמי עוד עבודה. אבל אני בוחרת כל פעם מחדש להמשיך בעשייה הזו ואני מקווה שבשנה הבאה עלינו לטובה אוכל לתת מעט יותר. העצה שלי? נסו לא לשאול את עצמכם כל הזמן, רגע, אבל מה ייצא לי מזה? איש מאיתנו לא יודע מה יוביל אותנו לדבר הבא, ואולי זה יגיע דווקא מההתנדבות? וגם אם לא, היי, הרווחתם בלהפוך את העולם שלנו לקצת יותר טוב.
  9. תחבקו את האהובים שלכם, ספרו להם שאתם אוהבים אותם – השנה איבדתי את אחי היחיד, וכמו אימא ואבא שלי, גם הוא עשה את זה בחטף מבלי שהייתה לי ההזדמנות להיפרד כמו שצריך. האמת היא שעד לרגע כתיבת השורות האלה, לא שמתי לב לנתון המשותף הזה. כמישהי למודת אובדן אני מודעת לאפשרות שבעוד שנייה העולם של כל אחד מאיתנו יכול להתהפך ואנחנו עלולים להמשיך להסתובב בו ללא האהובים שלנו ורק להתפלל שאכן העולם הבא קיים ושיום אחד עוד ניפגש. את הסעיף הזה לא כתבתי בשבילי, כי אני כבר עושה את זה, כתבתי אותו בשבילכם. אל תתייחסו לאהובים שלכם כמובנים מאליהם, ספרו להם מה אתם מרגישים כלפיהם, ואל תעשו את זה באופן חד פעמי, השתדלו להפוך את זה להרגל. ובעיקר, פזרו המון אהבה בעולם.
  10. תהיו שמחים – את הסעיף הזה אני כותבת בעיקר לעצמי, ואפילו קעקעתי את זה על גופי. הבחירה להיות שמח או עצוב היא שלנו ושלנו בלבד. אני יודעת, זה נשמע רוחניקי, זה אפילו קצת מעצבן. האמינו לי שאני שומעת את אימא שלי לוחשת לי באוזן: ״ומה אם החיים עצובים? ומה אם המכות שנוחתות עליך הן קשות והן גם מתרחשות ללא הרף?״ אם היא הייתה פה לידי הייתי אומרת לה: ״גם אז, אימא, גם אז צריך להחליט לשמוח.״ יש אנשים שזה עובד אצלם כמו טבע שני, יש לי חברה טובה שהיא כזו ולאחרונה קראתי את כל הכתבות על מירית הררי ז״ל שלא רק אמרה, גם ביצעה. אז זה מה שאני בעיקר מאחלת לעצמי לשנת תשפ״א (בנוסף לבריאות, זמן כתיבה, שפע וכו׳ וכו׳) – פשוט להיות שמחה.

    לסיכום, זו רשימת המצרכים / חומרי הגלם למתכון מוצלח לשנת תשפ״א:

  • 2 כוסות של אהבה
  • 1/2 1 כוסות של סבלנות
  • 1/2 1 כוסות של סובלנות
  • 1 כוס של אמת, יושרה וכנות.
  • 3 כפות של טוב לב.
  • קמצוץ של צניעות וענווה.
  • כפית אחת של נדיבות.
  • מלוא החופן שמחה.

ערבבו היטב, הכניסו לתנור, אימרו תפילה קצרה ושיהיה בתאבון.

לא הצלחתם בפעם הראשונה? לא נורא, אל תשפטו את עצמכם לחומרה, נסו שוב, רק הפעם השתדלו להשתמש בכפות מדידה מדוייקות 🙂

אני מנצלת את ההזדמנות הזו כדי לבקש סליחה אם פגעתי במישהו.

שנה טובה לכולם, ואל תשכחו: סילחו לעצמכם ולאחרים.

ויאללה, שנת תשפ״א אני מוכנה!

באהבה גדולה,

שרית חיים-שירם