ביום הראשון של שנת 2020 יצאתי בהכרזה: לכבוד גיל 50, ומאחר שמעולם בחיי לא לקחתי הפסקה, אצא לשנת שבתון כדי לגלות מה אני באמת רוצה.

חודש פברואר הגיע ויחד איתו גם יום ההולדת שלי (שנחגגה במסיבת הפתעה מדהימה עם חברים ומשפחה) החלטתי שהגיע הזמן הזמן לסכם את 50 שנותיי.
חייכתי חיוך גאה כשמניתי את ההישגים וההצלחות (וכן, גם את הכשלונות, כי במבט לאחור הם תמיד מרגישים פחות צורבים).
הוצאתי לשון למכשולים ולקשיים, וטפחתי לעצמי על השכם (וירטואלית, כי בכ״ז..בת 50) ששרדתי אותם ויכולתי להם.
ובשקט בשקט, כשאיש לא ראה, לחשתי לעצמי שבסך הכל החיים טובים אליי.

עשרה ימים לאחר מכן הגיע המשבר הראשון כשאח שלי נפטר.
שבועיים לאחר מכן הגיע המשבר השני כשהקורונה הופיעה והפכה את חיינו.

אולי זה יפליא אתכם, אבל על אף כל זה, אני רוצה להגיד לשנת 2020 תודה!

  1. למדתי שאני מסוגלת לשחרר הכל, שאפשר גם לא לעבוד מבלי להתפרק או להתאהב בחוסר עשייה.
  2.  גיליתי שיש דבר כזה לעבור חודשים שלמים מבלי לחוות התקפי חרדה.
  3. התאהבתי בלהיות בבית אחרי שנים של התרוצצויות. אל תספרו לאף אחד – אפילו נהניתי לנקות אותו.
  4. שחררתי לחופשי אנשים שלא מיטיבים איתי ללא נקיפות מצפון (וואו, איזו הקלה).
  5. התחלתי להגיד את האמת שלי גם כשהיא לא נעימה לאוזן ששומעת אותה.
  6. למדתי לנשום (כן, תקראו את זה עוד פעם, לא התבלבלתי).
  7. הוכחתי לעצמי (שוב) שאין צורך להתחרות באחרים, אלא רק בעצמי, ושהתמדה בסופו של דבר היא זו שמובילה להישגים.
  8. הפנמתי שהגעגועים לאנשים שכבר אינם, יהיו תמיד חלק בלתי נפרד מחיי, ובכל זאת למדתי לחיות לצידם.
  9. פענחתי את סוד החיים: כשיש בסיס חזק ואיתן בבית, המבוסס על אהבה, כבוד, פרגון ותמיכה אפשר לשרוד הכל ולצאת מחוזקים.
  10. חשבתי שאתגעגע יותר ללונדון.

לקראת שנת 2021 שמתחילה ברגעים אלה ממש, אתם חושבים שאפשר להכריז שוב על שנת שבתון?

שתהיה לכולנו שנה טובה !